בניהול המלחמה בדרג המדיני התגלעו בעת האחרונה קשיים המכבידים על המאמץ הצבאי ואינם עולים בקנה אחד עם רוח הלוחמים בזירת המערכה, וגם לא עם אינטרסים מדיניים חיוניים של ישראל בשלב הקריטי הנוכחי. גם במבנה הקואליציוני של ממשלות ישראל ראוי ששרי הממשלה בעת מלחמה יימנעו מהצפת סוגיות שנויות במחלוקת במרחב הציבורי, גם אם בין כותלי הקבינט מן הדין שייאבקו על עמדותיהם.
בניהול המלחמה בדרג המדיני התגלעו בעת האחרונה קשיים המכבידים על המאמץ הצבאי ואינם עולים בקנה אחד עם רוח הלוחמים בזירת המערכה, וגם לא עם אינטרסים מדיניים חיוניים של ישראל בשלב הקריטי הנוכחי. גם במבנה הקואליציוני של ממשלות ישראל ראוי ששרי הממשלה בעת מלחמה יימנעו מהצפת סוגיות שנויות במחלוקת במרחב הציבורי, גם אם בין כותלי הקבינט מן הדין שייאבקו על עמדותיהם. בראש ובראשונה ראוי שיגלו זהירות בחשיפת מידע רגיש, ובהעלאה בפומבי של רעיונות שיש בהם כדי לחבל במאמצים לגייס את תמיכת ארה”ב וגורמים בזירה הבינלאומית בעמדות ישראל, ולכן גם ביכולתה להמשיך בלחימה עד להשגת יעדיה. למכוני מחקר, לעיתונאים, ולכותבים ברשתות החברתיות – ואף לחברי כנסת מן השורה – זכות ואף חובה להתבטא בפומבי כראות עיניהם, אך על ראש הממשלה לתבוע תיאום מסרים והתנהלות אחראית מחברי ממשלתו ששותפים באחריות העליונה לניהול המערכה.
מסרים סותרים ובעייתיים של הדרג המדיני בסוגיות אסטרטגיות
באירועים מספר בעת האחרונה ניכר קושי (גובר?) בכל הנוגע ליכולתו של הדרג המדיני בישראל, בעת מלחמה, להקפיד על תיאום במסריו, ולהימנע מהעלאתן, במרחב הציבורי, של סוגיות בעלות משמעות אסטרטגית באופן שאינו עולה בקנה אחד עם העמדה המוסכמת. גם לגבי סוגיות רגישות שטרם הגיעו לכלל קביעת מדיניות אפשר לדרוש איפוק בהתבטאויות כדי למנוע מחלוקות בעת שנדרשת אחדות.
- רעיונות – חשובים כשלעצמם – של שר הביטחון, המשקפים עבודת מטה במערכת הצבאית, לגבי ההסדרה בעזה ב”יום שאחרי” הוצגו בפועל לגורמים בתקשורת בטרם התגבשה עמדת הקבינט, או אף החל דיון מסודר באופציות שעל הפרק בסוגיה מרכזית זו שעל סדר היום, הממלאת תפקיד מרכזי בשיג ושיח עם ממשל ביידן. לדפוס פעולה זה יש השפעה בעייתית על היכולת לקיים דיון ענייני, נקי ככל האפשר ממתחים פוליטיים ואישיים, בסוגיה המשפיעה בין היתר על חופש התמרון המדיני של ישראל ועל “שעון החול” המבצעי.
- בעוד שישראל נוקטת, עקרונית, עמימות מכוונת בכל הנוגע לסיכול בכירים בלבנון, מתוך רצון שלא לדחוק את חיזבאללה לתגובה נרחבת בשלב זה של הלחימה, בחר שר החוץ (8 בינואר 2024) ליטול אחריות, בריאיון טלוויזיוני, לחיסולו של מפקד כוח רדואן של חיזבאללה בדרום לבנון, ויסאם אל-טוויל, בניגוד לעמדת מערכת הביטחון.
- שניים משרי הממשלה החברים בקבינט נתנו ביטוי שוב ושוב לרעיונות בדבר עידוד הגירה מעזה וצמצום דרמטי של האוכלוסייה הערבית ברצועה. זאת בסתירה ברורה להבהרות של ראש הממשלה – הן במגעיו עם ארה”ב, והן באמירה פומבית ערב הדיון בבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג (ICJ) – שאין מדובר במדיניות שבכוונת ממשלת ישראל לאמץ. הממשל האמריקני אומנם ראה לנכון להתייחס בחיוב להסתייגות זו של נתניהו, כפי שהוצגה בפגישתו עם שר החוץ בלינקן, אך הגיב בחריפות להצהרות עצמן ומתייחס אליהן בחומרה בהיבט הערכי. הן גם שירתו את התביעה הדרום-אפריקנית ב-ICJ. עצם העובדה שראש הממשלה נדרש לנושא, כדי להבהיר שהדברים לא נאמרו על דעתו, ממחישה את הקושי הנובע מניהול הדיון על נושאי יסוד רגישים, ובכלל זה “היום שאחרי”, באמצעי התקשורת ובשיח הציבורי ולא במסגרות המדיניות והמקצועיות שנועדו לכך.
השלכות המסרים הבעייתיים על ניהול המערכה בעזה
לקיומם של מתחים גלויים בשורות הממשלה בעת מלחמה – גם אם מדובר במציאות רווחת, המוכרת לכל מי שעסק בענייני מדינה, או בהיסטוריה צבאית – יש מחיר, הן בהיבטים הנוגעים לעיצוב תודעתו של האויב והן במרחב הציבורי מבית. רגישות יתרה נובעת מן הצורך לשמור על אחדות השורות יוצאת הדופן של “צבא העם” בדרג הלוחם, סדיר ומילואים. אין תימה שבאחרונה נפוצה ברשתות החברתיות הקריאה מתוך השורות לפוליטיקאים “לסתום את פיהם” ולהימנע מהחרפת מחלוקות.
מעבר לכך, חשוב שהדיון בסוגיות יסוד כמו המתווה לעתיד רצועת עזה יתנהל על בסיס הכנה סדורה של הדרג המקצועי, במערכות שנועדו לכך, ואז ילובן בדלתיים סגורות בדרג המדיני לגיבוש תפיסה שניתן להציגה לשותפים אסטרטגיים (ולמדינות מפתח באזור, ובראשן מצרים) כעמדה מוסכמת של ממשלת ישראל. גרירת הנושא לזירה הציבורית בטרם עת, גם אם אין דרך למנוע אותה במדינה דמוקרטית ובמשטר קואליציוני, טומנת בחובה את הבעייתיות של הפיכתו למבחן כוח בהתמודדויות פוליטיות – בין סיעות, ובתוכן – ולכן משבשת את היכולת לקדם את החלופה המועדפת מבחינת האינטרס הלאומי הישראלי, שתעמוד באמות המידה הבסיסיות של ביטחון המדינה ואזרחיה “ביום שאחרי”. מול חופש הבעת הדעה, כערך בפני עצמו, צריכה להתייצב גם מודעות לאחריות הכבדה של בכירי הדרג המדיני לניהול המערכה, באופן שיאפשר לישראל לממש את יעדיה.
זאת, כאשר רובצת לפתחה של ממשלת ישראל שורה של סוגיות שנויות במחלוקת, שגם לגביהן חשוב להימנע ככל האפשר מ”פוליטיזציה” של הדיון:
- עיצוב סדר העדיפויות מול סוגיית החטופים הנוקבת, והממקדת אליה את השיח התקשורתי והציבורי, עד כדי לחץ להפסקת הלחימה (שפירושה המעשי הוא ניצחון של חמאס, על כל המשתמע מכך הן עבור ישראל ועתידה והן עבור מאזן הכוחות האזורי).
- יצירת התנאים לשיבת המפונים לבתיהם ב”עוטף ישראל” מול מציאות ביטחונית שטרם באה באופן מלא על פתרונה, ולחץ אמריקני ובינלאומי לאפשר שיבה של האוכלוסייה העזתית לצפון הרצועה.
- מתחים, בלתי נמנעים כשלעצמם, בשאלות התקציב והמדיניות הפיסקלית, שגם לגביהן, ולו בעקיפין, יש חשיבות לעמדת ארה”ב ושותפות סחר חשובות נוספות.
בנסיבות אלה, חשוב במיוחד להימנע מהצהרות שיש בהן כדי לפגוע מהותית ביכולתה של ישראל לנהל את המערכה המדינית (וכעת גם המשפטית) הנלווית ללחימה בשטח. תמיכה בזירה הבינלאומית אינה מותרות; היא חיונית כדי להבטיח את הזמן ואת חופש הפעולה הנדרשים להכרעת מה שנותר משלטון חמאס בעזה, ובהמשך גם להשגת יעדי היסוד מול חיזבאללה, שיאפשרו את שיבת המפונים בצפון. לגיבוי האמריקני, הן בהיבטי הסיוע והן מול מהלכים אפשריים במועצת הביטחון (כולל דרישה אפשרית ליישום “פסיקה” של בית הדין הבינלאומי בהאג) יש חשיבות מכרעת בהיבט זה.
יש מתחים בלתי נמנעים בין עמדות ממשל ביידן ואלו של ישראל בסוגיות אחדות, ובכללן היקפו ומאפייניו של הסיוע ההומניטרי והאפשרות של שיבת האוכלוסייה לצפון הרצועה. במבט לעתיד, יש ממד בעייתי בהיאחזות העיקשת של גורמי משרד החוץ האמריקני באשליה שהרשות הפלסטינית מסוגלת לשאת בנטל של ניהול הרצועה בעקבות סיום הלחימה. בנקודות לא מעטות אין מנוס מליבון גלוי לב של סוגיות אלה ומהבהרת נקודת המבט הישראלית, אם גם מתוך הערכה עמוקה לתמיכה הבסיסית של הממשל ביעד המוסכם של עקירת שלטון חמאס בעזה (ושל פתרון בלבנון שיבטיח את שלום התושבים ויאפשר את שובם).
עם זאת, כאשר שרים בממשלה נוקטים עמדות לגבי הטיפול באוכלוסיית עזה (ומעלים הצעות שאחיזתן במציאות רופפת) המאיימות לקעקע את היסוד הערכי המשותף של היחסים המיוחדים עם ארה”ב, יש בכך משום פגיעה הן במאמץ המלחמתי והן באחד מעמודי התווך של הביטחון הלאומי. כמו כן, יש בהתבטאויות מסוג זה, חלקן חסרות אחריות לחלוטין (כמו ההתייחסות להטלת “פצצת אטום” על עזה) כדי לספק, בתוך כך, ראיות לכאורה לאלו – כמו ממשלת דרום אפריקה – שנרתמו להעלאת התביעה נגד ישראל באשמת “רצח עם”. ישראל, כמדינה, נשענת במישור הביטחוני על תמיכתה של מעצמת-על, הרואה בה גם שותפה ערכית ולא רק נכס אסטרטגי. במישור הכלכלי, עתידה תלוי ביכולתה לקיים שוקי ייצוא נרחבים לתוצרתה, בעיקר במדינות המערב. היא אינה יכולה להתנהל תוך התעלמות בוטה מן המחיר שהתבטאויות מסוג זה, גם אם אינן מתורגמות למעשים, עלולות לגבות ממנה.
האתגר שבפני ההנהגה המדינית
בשל אופייה הקואליציוני של ממשלת ישראל, יכולת האכיפה של ראש הממשלה מוגבלת מלכתחילה, כפי שהמחישה התגובה הרפה בשעתו להתבטאותו של השר אליהו. עם זאת, יש ללמוד מן הדגמים המקובלים במדינות דמוקרטיות אחרות, שבהן אמירות מדיניות מובהקות נתונות לבקרה מסודרת ולמשמעת של “דפי מסרים” מתואמים עם הדרג המדיני העליון. מכל מקום, מול התבטאויות מן הסוג שתואר כאן:
- יש לרשות הדרג המדיני הבכיר אמצעים פוליטיים וציבוריים להמחיש כי אין מדובר בהתנהלות לגיטימית בעת מלחמה; על ראש ממשלה לקרוא לסדר את שריו השוררים ו/או להסתייג פומבית מדבריהם.
- בשל המשקל הייחודי שיש להתבטאויות ציבוריות של ראש הממשלה עצמו (ושל שלושת שותפיו לניהול המערכה) אין מנוס מהעמדת דברים על דיוקם, בכל הנוגע לעמדותיה של ישראל, בהופעות תכופות יותר בכלי התקשורת – הן מול הציבור הישראלי עצמו, החשוף לגילויי המחלוקת, והן כלפי חוץ, כפי שאכן נעשה באחרונה.
- רצוי שראש הממשלה ידרוש משריו איפוק וסגנון דיבור ראוי שאינו מזכיר את האווירה שלפני ה-7 באוקטובר, גם אם האפשרות לקיום בחירות נראית באופק.
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר
תמונה: IMAGO / Xinhua / Dana Kopel
- בניית אתרים